חתונות גדולות אהבה קטנה

גבר לוקח לו אישה- מציע לה נישואין בצורה גרנדיוזית עם טבעת אירוסין מחירים שלא יביישו אף אישה
כי מוסד הנישואים שהתחיל כשטר בעלות של הגבר על האישה עבר תהליכים רבים בדרך למה שהוא היום: אירוע גרנדיוזי שנועד לרצות שני זוגות הורים שממנים במיטב כספי הפרישה שלהם את מנות הקייטרינג שברוב המקרים אינן מצדיקות אפילו לו חצי מהמחיר ותמיד אנחנו עושים את החישוב הבלתי נמנע של איזה אוכל הייתי מרבל במסעדה בינונית או יוקרתית בתל- אביב על אותו הסכום שבזבזתי כאן.

נתחיל במושג ומכאן נבין טוב יותר את המשמעות ההזויה של מה שהולך בעולם כיום ככל ובמדינת ישראל שהולכת אחריו בצעדי ענק כפרט. כמו בשיר של אייל גולן: “את אשתי” אשתי= האישה שלי. את המילה “בעל” אני לא חושב שצריך להסביר. בקיצור בעולם הקדום גבר שבא מבית מבוסס מציע נידוניה או במילים אחרות: חיטה, בקר, גמלים או סוסים תמורת ביתו הצעירה שלמעשה מוחלפת כמו סחורה. על כך מבוסס מוסד הנישואים המסורתי ולצערי הרב המושגים הללו אינם מפריעים לאיש ובטח לא לרוב הנשים שמנפנפות בגאווה את המושג “בעלי” עם אני הייתי אישה לא הייתי מוכן שהממסד יגדיר אותי כרכוש של מישהו, גם אם זו רק מילה כביכול.

אז לא מספיק שמוסד הנישואים שתקפו היה צריך לפוג כבר מהרגע שנוצר אבל באיזושהי צורה מוזרה והזויה הוא קיים עד ימינו אנו, אף- אחד לא מעלה תהיה ואף לא הקטנה ביותר בעניין. נהפוכו, אנשים מדביקים מדבקות ברחבי העיר, שולחים הזמנות מהודרות שנראה שהשקיעו בהן לפחות חמישה עשר שקלים של מדבקות, חומרי גלם יוקרתיים ויד צלם מקצועי מעורבת בדבר ויום צילומים וכו… וכל זה כדי שתוכלי להיקרא הרכוש או האובייקט של אדם אחר.

בשנת אלפיים ושתיים עשרה אנשים במדינת ישראל עדיין מוגדרים כרכוש על- פי חוק בתמיכת האוכלוסייה הרחבה שעיניהם מכוסות בבד ממשי, בדי ג’י ססגוני עם סידור פרחים מהודר וצבעוני וכסאות עץ מגולפים, אנשים רוקדים עם פרגולות בידיהם האחת וכוס וודקה רד בול ביד השנייה. והדבר לא שונה אצל אנשים שחושבים שהם עושים אירוע מיוחד בחורשת אורנים בצפון או על חוף הים בנתניה, כל האלמנטים היקרים נמצאים גם שם ושם גם צריך הגברה יקרה יותר ורבי סטייל ניו- אייג’ שמוכן לאירועים המופקרים של התל-אביבים הבורגניים.

אם כבר החלטתם להתחתן ולהחזיר את ההגדרות שלכם בתור אנשים לימי- הביניים או לימי המערות זה מסורת שמכובדת על- ידי אנשים רבים ואפשר לקבל את הטיעון שזוהי רק הגדרה שנשארה מימים חשוכים אבל המהות היא כבר לא זו. לעשות חתונה מפוצצת באולם זה כבר מזמן לא מיוחד ובטח שלא מעיד על עושר רב. זה מצחיק שהחתונות היחידות שהייתי בהן שהיו קצת אנשים ועם צניעות מסוימת היו של אנשים עשרים שערכו את החתונה בביתם שברוב המקרים היה מרשים יותר מאולם חתונות. אז תהיו צנועים ואל תחשבו שגודל האולם מעיד על חוזק הקשר בין זוג נאהבים שהחליטו לחיות את שארית חייהם יחדיו.